חוקרים: רנה בינה¹, מירה חונוביץ², דפנה לוינסון², יונה פרבר²

רקע: דיכאון לאחר לידה (דל"ל) הינו הפרעה הפוגעת בכ-20% מהנשים. משנת 2013 מופעלת בישראל תוכנית לאיתור תסמיני דל"ל, מתן ייעוץ תמיכתי והפניה לגורמי טיפול ע"י אחיות טיפת חלב ("התוכנית").

מטרות: לבחון את תפיסת המוכנות של אחיות טיפת חלב לביצוע התוכנית, ולבדוק את הקשרים שבין משאבים אישיים, משאבים חיצוניים וחסמים לבין תפיסת המוכנות של אחיות טיפת חלב לביצוע התוכנית.

שיטה: חלק א': ראיונות עומק עם 20 אחיות טיפת חלב ו-10 אחיות אחראיות.
חלק ב: שאלונים אנונימיים למילוי עצמי, שהתקבלו מ-219 אחיות טיפת חלב, שכללו שאלות הנוגעות למשאבים אישיים וחיצוניים, חסמים ותפיסת מוכנות.

ממצאים עיקריים: חלק א': אחיות התייחסו לחשיבות הכשרה והדרכה שוטפים ודיווחו על חסמי זמן, מיומנויות ואוכלוסייה.
חלק ב': תפיסת מוכנות לתת ייעוץ תמיכתי היתה נמוכה מתפיסת המוכנות לאתר ולהפנות. הכשרה, ידע, עמדות, ביטחון ביכולת, מוכנות קולגות וגיל מבוגר יותר נמצאו קשורים לתפיסת מוכנות גבוהה יותר; חסמי זמן, מיומנויות ואוכלוסיה קשורים לתפיסת מוכנות נמוכה יותר.

מסקנות: תפיסת מוכנות אחיות טיפת חלב לתת ייעוץ תמיכתי נמוכה מתפיסת המוכנות לאתר או להפנות נשים לטיפול. תפיסת מוכנות לבצע את התוכנית קשורה למשאבים אישיים וחיצוניים וכן לחסמים.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: חשוב לחזק את תפיסת המוכנות של אחיות טיפת חלב לבצע ייעוץ תמיכתי במקרים שבהם לאשה יש תסמיני דל"ל. הדרך המיטבית לחזק תפיסת מוכנות זו הינה דרך הכשרה והדרכה מתמשכים.

תאריך סיום המחקר: 07/2017