חוקרים: אורן אסמן ¹, שלמה מנדלוביץ ^1,2, רונן שגב ¹, תומר סימון ³

רקע: מערכת בריאות הנפש הציבורית בישראל פועלת בעומס כרוני שהחריף בעקבות הקורונה ומתקפת ‎7‏ באוקטובר ‎2023‏, בעוד הבינה המלאכותית היוצרת הפכה לכלי קליני ואדמיניסטרטיבי ישים.

מטרות: לבחון כיצד צוות מרפאה ציבורית ובעלי עניין בתעשיית הבריאות הדיגיטלית תופסים את צורכי המערכת ואת האפשרות לשלב בה באחריות בינה מלאכותית יוצרת, ולגזור המלצות מדיניות.

שיטה: מחקר איכותני פנומנולוגי שכלל 26 ראיונות במסלול הקליני (צוות קליני ואדמיניסטרטיבי במסגרת אמבולטורית) ו-16 ראיונות במסלול הטכנולוגיה (בעלי עניין בתעשייה).

ממצאים עיקריים: חמש תמות במסלול הקליני: עומס מבני כרוני, מתח בין העבודה הקלינית והמנהלית, מערכות טכנולוגיות לא יעילות, השלכות רגשיות של העומס, ויחס לבינה מלאכותית. ארבע תמות במסלול הטכנולוגיה: תנאי הטמעה, גבולות השילוב הקליני, עיצוב השירות מחדש, והסדרה, ולידציה ומוגנות. נמצאו שישה נושאים משותפים ושני פערי דגשים: רגישות תרבותית ולשונית וסוכנות המטופל.

מסקנות: בעיני המרואיינים, ערך הבינה המלאכותית הוא בעיקר בהפחתת הנטל האדמיניסטרטיבי לטובת המפגש האנושי. הסדרה ופיקוח הם תנאי מקדים לכך.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: מודל "קבוצות מצוינות": פיילוטים של צמדי חברה טכנולוגית ומוסד קליני, בתקצוב דו-צדדי, מדדי אימוץ, ליווי אתי, ממשק למערכות הקיימות והעברת ידע בין מוסדות. לצידה: סטנדרט הטמעה רוחבי לפי רמות סיכון, ברוח הנחיות הסתדרות הפסיכולוגים וההסתדרות הרפואית; הסדרת השימוש המשני בנתונים; מינוי סוכני הטמעה פנים-ארגוניים ושדרוג תשתיות; ועיגון אדם-בלולאה והתאמה תרבותית ולשונית כדרישות תכנון בתעשייה.

תאריך סיום המחקר: 10/2026