חוקרים: מרים שיף¹, הדס רוזן², רן ניר-פז^1,2

רקע: מגפת הקורונה הציבה את צוותי בתי החולים בחזית המאבק עם המגפה. חלקם נדרשו לבידוד שהכביד פיסית ונפשית על הצוותים שנאלצו לעבוד בהרכב חסר.

מטרות: 1.בחינת רמת החשיפה לקורונה, רמת החוסן ומידת צמיחה אישית, לצד עמדות כלפי השינויים שהתרחשו בתקופת הקורונה, תפיסת מוכנות לגל הבא/המגפה הבאה ואיכות חיים.
2.בחינת תפיסות הצוותים באשר לאתגרים איתם התמודדו בתקופת הקורונה.

שיטה: גישה כמותנית ואיכותנית. בחלק הכמותני השתתפו 1,039 אנשי צוות מהדסה, שיבא, רמב"ם וברזילי שמילאו שאלון מקוון. בחלק האיכותני נדגמו 32 מרואיינים מאותם מרכזים רפואיים.

ממצאים עיקריים: חשיפה גבוהה לנגיף קשורה לתפיסת מוכנות נמוכה של בית החולים. הרופאים והאחיות תופסים את בית החולים כפחות מוכן למגפה הבאה משאר הצוותים. המוכנות של המדינה למגפה הבאה נתפסת כנמוכה בקרב הצוותים. צוותים שעבדו במחלקות קורונה מגלים צמיחה רבה יותר. החוסן האישי של הצוותים היה גבוה.
הצוותים מציינים אתגרים לצד משאבים פנימיים וחיצוניים. האתגרים כללו חרדה קיומית להדביק בני-משפחה ותחושת אי-ודאות. משאבים כללו השתתפות באירוע היסטורי ותחושת שליחות.

מסקנות: חוסן אישי, לצד תמיכת עמיתים, משפחה והנהלת המחלקה נתפסו כחשובים בהתמודדות ובתפיסת המוכנות, ולצידם היו תחושות של העדר תמיכה והערכה מההנהלה הבכירה.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: שיפור המוכנות או תפיסת המוכנות של בתי החולים והמדינה למגפה הבאה. ייתכן שיש צורך בשיפור תקשורת והעברת מידע בין ההנהלה הבכירה לעובדים.

תאריך סיום המחקר: 10/2022