חוקרים: רנה בינה¹, פטריסיה צימרמן², רונית ברטמן²

רקע: תכנית איתור לתסמיני דיכאון סב לידתי מופעלת על ידי אחיות בכלל טיפות החלב ובמרפאות המבצעות מעקב הריון, ונשים מופנות לעזרה נפשית במקרה הצורך.

מטרות: לבחון את קבילות תכנית האיתור ואת הפנייה של נשים לגורמי טיפול לעזרה נפשית וכן את הקשר בין קבילות התכנית ופנייה לעזרה לבין גורמים אישיים (תפיסת תועלת מהשתתפות בתכנית), חברתיים (סטיגמה כלפי טיפול נפשי ושימוש באינטרנט) וארגוניים (רצף טיפול וטיב הקשר עם האחות).

שיטה: שלב 1: מילוי שאלונים טלפוניים (n=426) על ידי נשים שהשתתפו בתכנית האיתור בנוגע לקבילות תכנית האיתור.
שלב 2 : מילוי שאלונים (n=23) וראיונות עומק (n=9) לגבי פנייה לעזרה.

ממצאים עיקריים: קבילות התכנית היתה קשורה באופן חיובי לתפיסת תועלת ולטיב הקשר עם האחות ובאופן שלילי לסטיגמה ולרמת תסמיני דיכאון, ורמת הקבילות היתה גבוהה יותר בקרב נשים ערביות מאשר בקרב יהודיות. גורמים מאפשרים לפנייה לעזרה כללו מוטיבציה גבוהה יותר, תסמיני דיכאון גבוהים יותר, קבלת טיפול קודם, קשר עם האחות ואקטיביות האחות בהפנייה לטיפול. חסמים לפנייה לעזרה כללו מוטיבציה ירודה, תפיסת תועלת נמוכה, אי הימצאותו של רצף טיפולי ובירוקרטיה.

מסקנות: גורמים אישיים, חברתיים ומערכתיים מסבירים רמת קבילות של תכנית האיתור, וגורמים אישיים ומערכתיים שונים משמשים כחסמים וכגורמים מאפשרים לפנייה לעזרה.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: חשוב לחזק את הקשר של האחיות עם הנשים, לדאוג לרצף טיפולי ולהגביר את אקטיביות האחיות בהפניית נשים לטיפול.

תאריך סיום המחקר: 12/2022