חוקרים: סילביה קוטון¹, עירית בלובשטיין¹

רקע: העלייה המתמדת בתוחלת החיים מאריכה את משך התקופה שבה יש צורך בטיפול באדם הזקן. ב-2025 הועסקו בישראל 79,660 מהגרי עבודה חוקיים ובלתי חוקיים בסיעוד בייתי (מכונים גם "עובדים זרים"), המהווים כוח עבודה מרכזי בטיפול באוכלוסייה זו. עם זאת, הידע על רווחתם, עומסם הנפשי והקשיים עמם הם מתמודדים - בשגרה ובחירום, לרבות חשיפה לטרור ולמלחמה - עדיין מוגבל.

מטרות: למפות ולאפיין את הצרכים, הקשיים והמשאבים האישיים, החברתיים, התרבותיים והתעסוקתיים-מערכתיים של מהגרי העבודה המטפלים בארץ, תוך התייחסות לצרכים מיוחדים, ההתמודדות והתפקוד בזמן מלחמה.

שיטה: המחקר נערך במתודולוגיה איכותנית וכלל ראיונות עומק (n=17) וקבוצות מיקוד תהליכיות מקוונות (n=19) עם מהגרי עבודה בסיעוד. הנתונים נותחו באמצעות ניתוח תמטי רפלקסיבי.

ממצאים עיקריים: הממצאים העלו ארבע תמות מרכזיות: תלות מבנית (ויזה ומגבלות מקצועיות), טשטוש גבולות עבודה-חיים (זמינות מתמדת), משמעות ושייכות כמקור לחוסן, ופגיעוּת רגשית וקיומית (בדידות, איום פיזי). בנוסף, המלחמה פועלת כמכפיל פגיעוּת לכלל התמות.

מסקנות: הממצאים מצביעים על מודל דינמי שבו תלות מבנית מובילה לטשטוש גבולות. בתוך כך מתפתחת משמעות, אך גם פגיעוּת מוגברת, במיוחד בתנאי אי-יציבות ביטחונית.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: ההמלצות כוללות הפחתת תלות חוקית במעסיק, הסדרת גבולות תפקיד, פיתוח שירותי תמיכה פסיכו־סוציאליים נגישים, ושינוי תפיסתי להכרה במטפלים כסובייקטים מקצועיים וחברתיים.

תאריך סיום המחקר: 04/2026