חוקרים: ענת דרך זהבי¹, תמר אלמור², סוניה חביב³, בתיה מג'אר³

רקע: נשים חרדיות מתמודדות עם חסמים ייחודיים בגישה לשירותי בריאות. ייעוץ וידאו עשוי להוות פתרון, אך העדפותיהן לגבי טלמדיסין לא נחקרו. במסגרת פרויקט זה נעשה פרויקט לתת מענה לפער זה ופורסמו שלושה מאמרים עמיתים.

מטרות: לחקור עמדות כלפי התייעצויו בוידאו, לפתח כלי DCE מותאם תרבותית, לכמת העדפות לייעוץ וידאו לעומת ייעוץ פרונטלי בתחנות טיפת חלב ולבצע ניתוח מדיניו להתכנות השימוש.

שיטה: תכנית מחקר רב-שלבית הכוללת ראיונות איכותניים (n=22), פיתוח שאלון DCE עם ראיונות בעלי עניין (n=33), דירוג תכונות (n=88), ראיונות קוגניטיביים (n=15), וניסוי DCE פנים-אל-פנים (n=174). לאמידת העדפות שימש מודל לוגיט מעורב.

ממצאים עיקריים: זמן ההמתנה היה הגורם המנבא החזק ביותר (β=−1.50, p<0.001), ואחריו זמינות בשעות ערב (β=1.10, p<0.001), היכרות עם האחות (β=0.55, p<0.001) ואפשרות לשיחה ללא נוכחות ילד (β=−0.51, p<0.001). העדפה כוללת לייעוץ וידאו לא הייתה מובהקת. תרחישים אופטימליות מובילים להתכנות השימוש של 58 - 78% ביעוצים וירטואליים.

מסקנות: יישום ייעוץ וידאו רגיש תרבותית הוא ישים, בתנאי שהשירות מותאם להעדפות האוכלוסייה.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש לתעדף זמינות בשעות ערב, המשכיות עם אחות מוכרת, הפחתת דרישת נוכחות ילדים ומכשירים מאושרים רבנית.

תאריך סיום המחקר: 05/2026