חוקרים: נטע בנטור¹, פנחס ברקמן², אירית לקסר²

רקע: העברות של זקנים ממוסד סיעודי לבית חולים כללי (בי"ח) הן יקרות ולעיתים קרובות מיותרות, ולכן נעשים מאמצים לצמצומן.

מטרות: לבדוק את היקף ההעברות זקנים ממוסדות לבי"ח כללי ואת הגורמים לכך.

שיטה: נשלפו נתונים ממאגר "אגף גריאטרי ממוחשב" (אג"ם) על כל דיירי 234 המוסדות (18,219 מיטות) שמקבלים מימון ממשרד הבריאות (קוד).
לביסוס הממצאים נערכו ראיונות עומק עם מנהלים במוסדות.

ממצאים עיקריים: ממוצע העברות ממוסד לבי"ח למיטה בקוד בשנה עמד על 0.42 (SD=0.26), ונע בין 0 ל-1.69, דהיינו העברה אחת בשנה לכל 2.38 מיטות. ממוצע העברות למיטה בקוד בשנה ממוסדות עם רישוי לעירוי תוך-ורידי עמד על 0.390 לעומת 0.439 ממוסדות ללא רישוי.
החיסכון הפוטנציאלי מהרחבת הטיפול בעירוי תוך-ורידי בכל המוסדות הוא כ-1,000 העברות בשנה. ממוצע העברות למיטה בקוד בשנה ממוסדות עם מחלקה גריאטרית היה 0.435 לעומת 0.267 ממוסדות ללא מחלקה כזו (מובהק).

מסקנות: ניתן וחשוב לצמצם העברות זקנים ממוסדות לבתי חולים כלליים. הימצאות רופא במוסד ברוב שעות היממה, מגדילה האפשרות למתן טיפול חריף במוסד ומצמצמת העברות. גם מתן טיפול בעירוי מצמצם העברות. לפיכך, ראוי לפעול להגדלת מספר השעות שיש רופא במוסדות סיעודיים ולתגמל על כך ולעודד מוסדות לתת עירוי תוך-ורידי במצבים חריפים. פעולות אלה ישפרו את איכות הטיפול בזקנים שבמוסדות, יפחיתו סבל מיותר ויצמצמו בהוצאות לבריאות.

תאריך סיום המחקר: 11/2017