חוקרים: מיכל סופר¹, מיכל אלמוג בר²

רקע: בשנים האחרונות חל גידול ניכר במספר ובהיקף של הפעילות של ארגוני המגזר השלישי בתחום הבריאות. ברם, למרות מרכזיותם, ארגונים אלה כמעט ולא זכו להתייחסות מחקרית.

מטרות: 1. למפות ולאפיין את פעילות ארגוני המגזר השלישי בתחום הבריאות;
2. ללמוד על סוגי הקשרים בינם ובין מוסדות בריאות ציבוריים;
3. לחשוף את התהליכים השונים שמעצבים את סוג היחסים בין המגזרים.

שיטה: סקר ארצי של 326 ארגונים (שאלון מובנה וסגור שהועבר טלפונית למנהלים).
ראיונות מובנים למחצה עם תת מדגם של 23 מנהלים.

ממצאים עיקריים: בישראל פועלים כמה מאות ארגוני מגזר שלישי בתחום הבריאות בעלי שונות עצומה מבחינת מאפייניהם. הם מתבססים על מתנדבים בלתי מקצועיים, מספקים שירותים מגוונים, מרביתם עצמאיים (מספקים שירותים ללא מימון, הכוונה ופיקוח ממשלתי).
נמצא כי עיסוק בסנגור מעלה את הסיכוי ליחסי קונפליקט עם הממשלה, מימון ממשלתי מוגבר מעלה את הסיכוי ליחסי תמיכה ושיתוף פעולה.
מעורבות מוגברת של מתנדבים בניהול והפעלה מורידה את הסיכוי ליחסי קבלנות.

מסקנות: לארגוני מגזר שלישי בתחום הבריאות נוכחות מוגברת בישראל ופעילותם ענפה ומגוונת. חרף זאת, הקשר בינם ובין הממשלה דל ומסויג. הנושא של העדר פיקוח על חלקם של הארגונים ראוי לבדיקה.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: פיתוח מדיניות ממשלתית ברורה יותר ביחס לפעילות ארגוני המגזר השלישי בתחום הבריאות בכלל ובפרט גיבוש מנגנונים לשיתוף פעולה ופיקוח על כלל הארגונים.

תאריך סיום המחקר: 12/2017