חוקרים: מוחמד ח'טיב ^{1, 2}, אחמד שיח' מוחמד ¹, אנואר סעב ², ח'אלד עואוודה ³

רקע: שכיחות מחלת הסוכרת בישראל עומדת על 9.7% בקרב האוכלוסייה הבוגרת, ובקרב האוכלוסייה הערבית קיימת שכיחות גבוהה יותר העומדת על 11.4%. בקרב האוכלוסיות היהודית והערבית שיעורי התחלואה ביתר לחץ דם (ל.ד) דומים ועומדים על כ-20% אך שיעורי התמותה באוכלוסייה הערבית גבוהים פי 1.8.

מטרות: לבחון את איכות הטיפול בקהילה בקשישים בני 65 ומעלה החולים בסוכרת ויתר ל.ד באזור הצפון והחסמים בפני הטיפול; מבניים, מערכתיים, ואישיים, והקשר שלהם עם איכות הטיפול ותוצאותיו, מנקודת המבט של רופאי המשפחה.

שיטה: מחקר חתך בו השתתפו 155 רופאי\ות משפחה שמילאו שאלון מובנה שכלל מידע על הרופא\ה, המרפאה והמטופלים ועל ניהול הטיפול ותוצאותיו.

ממצאים עיקריים: במישור המערכתי, חסמים מנהליים וחוסר כוח אדם מקצועי, נחשבים בעיני רופאי\ות המשפחה כחסמים מרכזיים בפני הטיפול. בין החסמים הקשורים למטופלים צוינו הקשיים הכלכליים וחוסר הידע לניצול השירותים הקיימים. כרבע מהרופאים\ות אינם עובדים לפי מודל טיפול מבוסס כמו כן כמעט ואין שימוש באמצעים דיגיטליים לניהול תקשורת עם המטופלים. נמצא קשר חיובי בין איכות הטיפול לבין מאפיינים שונים של הרופאים וקשר שלילי עם מאפייני המרפאה.

מסקנות: שיפור מדדי איכות הטיפול בסוכרת ויתר ל.ד בקרב קשישים מחייב טיפול בחסמים השונים הקשורים בצוות הרפואי והפרה רפואי, התנאים הפיזיים במרפאות, מערך ניהול הטיפול והעצמת המטופלים.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: חשוב לפתח תכנית הכוללת שיפור תנאים במרפאות בקהילה, תהליכי עבודה ותקשורת עם המטופלים כמו כן יישום מודלים מבוססים של טיפול.

תאריך סיום המחקר: 02/2022