חוקרים: שרי ליברמן¹, רחל מייקלסון-כהן¹, שחר צוקרמן¹

רקע: מגפת הקורונה האיצה מעבר מייעוץ גנטי פרונטלי (IPGC) לייעוץ מרחוק (THGC).

מטרות: להשוות בין שני המודלים מבחינת היענות לבדיקות ותוצאות פסיכו-חברתיות, באוכלוסייה כללית ובתת-האוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים.

שיטה: הזרוע הרטרוספקטיבית כללה מטופלים שקיבלו IPGC או THGC בשלושה תחומים (אונקוגנטיקה, ייעוץ טרום-לידתי, ויעוץ טרום-השרשתי) בשנים 2020-2021.
בזרוע הפרוספקטיבית (2023-2024) נכללו נשים ערביות שהופנו לייעוץ בעקבות סקר חריג לתסמונת דאון, והוקצו אקראית ל-IPGC או THGC. נאספו נתונים דמוגרפיים, פסיכו-חברתיים וראיונות איכותניים.

ממצאים עיקריים: בקרב 580/2123 משתתפים בזרוע הרטרוספקטיבית, ההיענות לבדיקות הייתה גבוהה יותר לאחר IPGC לעומת THGC ביעוצי אונקוגנטיקה (79.2% לעומת 64.5%, p<0.001) וביעוצים טרום-לידתיים (49.7% לעומת 29%, p=0.05). שביעות הרצון הייתה גבוהה בשתי הקבוצות(>95%), עם העדפה למודל שנחווה בפועל. במודל רב משתני, IPGC ניבא ידע גבוה יותר (13-15נקודות) ביעוצי אונקוגנטיקה וטרם-לידתיים, ומדדי חרדה וSWHD ביעוצים אונקוגנטים.
בזרוע הפרוספקטיבית (n=153) נמצא יתרון קל (במובהקות גבולית) ל- IPGC בשיעור ההגעה ובנכונות לביצוע אבחון טרום לידתי. ראיונות הצביעו על חסמים תרבותיים, טכניים ודתיים בקרב נשים ערביות.

מסקנות: למרות ההעדפה ל-THGC , IPGC מהווה חלופה סביר, עם תוצאות ידע ופסיכו-חברתיות מקובלות. עם זאת, נדרשות התאמות תרבותיות ומערכתיות לשיפור יישומו באוכלוסיה המזרח-ירושלמית.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: התאמות שיעשו בתהליך היעוץ, ההתחברות מרחוק ובתיאום הבדיקות בקופות החולים, במכונים הגנטים ובקרב המטופלות יוכלו לסייע בשיפור תוצאות ה- THGC.

תאריך סיום המחקר: 08/2025