חוקרים: מיכאל אדלשטיין¹, מחמוד עומר²

רקע: ההשפעה ארוכת־הטווח של מגפת הקורונה על חיסוני הילדות השגרתיים נותרה לא ברורה.

מטרות: לבחון האם הורים בבריטניה ובישראל, שלהם ילדים שנולדו הן לפני והן אחרי המגפה, שינו את החלטותיהם לגבי חיסוני חצבת־חזרת־אדמת (MMR) וחיסוני דיפתריה־טטנוס־שעלת (DTP).

שיטה: מחקר חתך מצולב, מבוקר־עצמית ומותאם, בקרב 777 הורים בבריטניה ו־1270 בישראל, לכל אחד מהם ילדים שנולדו לפני ואחרי המגפה.

ממצאים עיקריים: בקרב משתתפי בריטניה, כיסוי חיסוני ב-DTP ירד מ־96.5% בילדים שנולדו לפני המגפה ל־94.7% לאחריה, וחיסון ה־MMR מ־97.3% ל־93.6%. כ־5.1% מההורים דיווחו שחיסנו את ילדם לפני אך לא אחרי המגפה לפחות בחיסון אחד. בישראל נרשמה ירידה דומה: כיסוי ב-DTP ירד מ־95.3% ל־93.1%, וה־MMR מ־94.3% ל־91.6%; 6.6% דיווחו על שינוי לכיוון אי־חיסון. הסיבות לאי־חיסון היו דומות בשתי המדינות ולא השתנו לאחר המגפה. הדאגה מתופעות לוואי נותרה הסיבה המרכזית לסירוב (83% ו־65% מהמסרבים בבריטניה ובישראל לפני המגפה, לעומת 92% ו־63% לאחריה). קבוצות מיעוט מסוימות נטו יותר להפחתת חיסון. כ־37% (95% CI 35–39) דיווחו על ירידה באמון בחיסונים לאחר המגפה.

מסקנות: השפעת המגפה על החיסון השגרתי מתמשכת ואינה תלויה בהקשר.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: התערבויות לשיקום האמון ולהפחתת חששות סביב חיסונים עשויות למנוע ירידות מתמשכות, לשמר חסינות עדר ולהבטיח הגנה לילדים לאחר המגפה.

תאריך סיום המחקר: 12/2025