חוקרים: עדי ויטמן שור¹, ויולטה רוזני²

רקע: בני משפחה המטפלים באדם עם דמנציה נושאים בנטל טיפולי כבד, אשר עלול להשפיע על בריאותם, על יכולתם למצות זכויות ועל השימוש בשירותים. קיים חשש לפערים בין קבוצות אתנו-גיאוגרפיות בישראל בכל הנוגע לחוויית הטיפול ולנגישות למשאבים.

מטרות: לבחון את הקשר בין עומס טיפולי לבין התנהגויות בריאות, שימוש ברפואה מונעת ומיצוי זכויות; לבדוק הבדלים אתנו-גיאוגרפיים במדדים אלו; ולבחון תהליכי תיווך ומיתון של תמיכה פורמלית, תמיכה בלתי פורמלית ותחושת בדידות.

שיטה: מחקר חתך כמותני-איכותני עם מדגם מייצג של 360 בני משפחה מטפלים (יהודים ותיקים, עולים וערבים) ממרכז ופריפריה. נאספו נתונים באמצעות ראיונות חצי מובנים בכלי מדידה מתוקפים.

ממצאים עיקריים: עומס טיפולי נמצא קשור מובהקות להתנהגויות בריאות (בעיקר דרך תיווך של שירותים פורמליים), אך לא לרפואה מונעת. מיצוי זכויות הושפע מעומס דרך שימוש בשירותים – באופן פרדוקסלי, שימוש רב בשירותים פורמליים נקשר לפחות מיצוי זכויות. נמצאו פערים ברורים בין קבוצות אתניות ואזורי מגורים.

מסקנות: הקשרים בין עומס לבין בריאות וזכויות מורכבים, ומושפעים מתיווך חברתי וממסדי בלתי שוויוני.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש לפתח שירותים מותאמים תרבותית וטריטוריאלית, לחזק גישה למידע ולשירותים בפריפריה, ולבסס מנגנוני ליווי לבני משפחה מטפלים—לצמצום פערים ושיפור רווחתם.

תאריך סיום המחקר: 09/2025