חוקרים: תומר זיו-ברן¹, שלומית צפריר²

רקע: בשנת 2015 יושמה הרפורמה בבריאות הנפש בישראל, אשר העבירה את האחריות על מתן השירותים לקופות החולים. הרפורמה נועדה להרחיב את הנגישות ולהסיט את הטיפול לקהילה, אך עלו חששות לגבי עומסים ויכולת המערכת לתת מענה הולם לילדים ובני נוער.

מטרות: לבחון את השפעת הרפורמה על מאפייני הפונים, אבחנות, דפוסי טיפול וזמינות השירותים במרפאת בריאות הנפש לילדים ונוער בבית חולים שלישוני.

שיטה: ניתוח רטרוספקטיבי של נתוני פניות למרפאה בשנים 2011-19 , שכלל נתונים דמוגרפיים, אבחנות, סוגי טיפול, מספר ביקורים וזמני המתנה.

ממצאים עיקריים: נצפתה עלייה מתונה לא מובהקת במדידה לאורך זמן של מספר הפניות החודשיות החדשות לאחר הרפורמה. עלייה מובהקת בשיעור האבחנות (למעט מחלות נפש קשות, הפרעות אישיות וטיקים), עלייה בביקורים אצל פסיכיאטרים ובשיעור הטיפול התרופתי, לצד ירידה בביקורים אצל מטפלים אחרים והארכת זמני ההמתנה לפסיכותרפיה. מאפייני גיל
ומגדר של הפונים לא השתנו.

מסקנות: הרפורמה לא הביאה להפחתת העומס במרפאות בתי החולים, אלא לוותה בעלייה באבחנות ובטיפול תרופתי, תוך פגיעה בנגישות לטיפול פסיכולוגי .

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש צורך בניטור מתמשך כבסיס למעקב ותכנון מדיניות. כמו כן, יש לקבוע מדדי איכות ושקיפות במעקב אחר תוצאות קליניות בילדים ונוער ואחר נגישות וזמינות השרות. לצורך כך נדרשת השקעה משמעותית בהרחבת כוח האדם המקצועי, המיומן במגוון שיטות טיפוליות, במעבר לשרות מודרג מבוסס מיון.

תאריך סיום המחקר: 01/2026