חוקרים: קרן הנץ גמליאל¹, דפנה דולברג¹, סיגל סידליק אלון², דורית בן עמי³

רקע: פסיכופתולוגיה בשנים הראשונות מסכנת את מהלך ההתפתחות ועלולה להוביל לקשיים נפשיים מתמשכים. בעשורים האחרונים גוברת ההבנה כי התערבויות טיפוליות בגיל הרך (0-6) קריטיות לפרט ולקהילה. אולם, המחקר בנושא מצומצם וחלקי.

מטרות: 1. לבדוק האם התערבות בגיל הרך מפחיתה את הסיכון לפנייה עתידית לבריאות הנפש בגילאי 6-18.
2. לבחון האם התערבות בגיל הרך מצמצמת שימוש ברפואת ילדים.
3. לזהות גורמים דמוגרפיים, התפתחותיים וקליניים המנבאים פנייה חוזרת לבריאות הנפש (6-18) בקרב ילדים שטופלו בגיל הרך.

שיטה: הנתונים נדלו ממאגרי המידע של שירותי בריאות כללית על ילדים שנולדו בשנים 2003- 2023. הושוו שלוש קבוצות: 10,924 ילדים שטופלו בגיל הרך, 1,127,207 שלא טופלו, 13,047 ילדים שפנו אך לא התמידו. בוצעו ניתוחי הישרדות ו ANCOVA.

ממצאים עיקריים: טיפול בגיל הרך הפחית ב 22% את הסכון לפנייה עתידית לבריאות הנפש. לאחר 3 מפגשי טיפול חלה ירידה בביקורי רופא ילדים (מ־9.8 ל־8 בממוצע, ובילדים בסיכון גבוה מ־27.6 ל־16.4). בקרב ילדים שטופלו, סיכון גבוה יותר לחזרה לטיפול נמצא קשור למעמד סוציו־אקונומי גבוה וגיל צעיר יותר בעת הפנייה לטיפול בגיל הרך.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: הרחבת שירותי בריאות הנפש לגיל הרך כולל הכשרה ייעודיית לאנשי מקצוע, חיזוק איתור מוקדם באמצעות רופאי ילדים ואחיות טיפת חלב, שילוב בין רפואת ילדים לשירותי בריאות הנפש, פיתוח מסלולי טיפול מותאמים לצורכי המשפחה והילד והגברת רגישות תרבותית וגיוס אנשי מקצוע מקבוצות מיעוט.

תאריך סיום המחקר: 09/2025