חוקרים: יהושע שמר¹, יוסי וייס¹, רותי ברגר¹

רקע: נגישות לשירותי בריאות בזמן ובמרחק סבירים היא מרכיב מרכזי בשוויון במערכות בריאות ציבוריות. בישראל, חוק ביטוח בריאות ממלכתי מבטיח שירותים באיכות, בזמן ובמרחק “סביר”, אך אינו מגדיר קריטריונים אופרטיביים לכך.

מטרות: הגדרת זמני המתנה ומרחקי נסיעה הנתפסים כסבירים לשירותי בריאות שונים, והשוואה בין עמדות הציבור הרחב לבין קובעי מדיניות ואנשי אקדמיה בתחום הבריאות.

שיטה: באוגוסט-ספטמבר 2023 נערך סקר בקרב מדגם מייצג של הציבור בישראל (n=1,025) ומדגם ייעודי של קובעי מדיניות ואנשי אקדמיה .(n=114) פותח ותוקף שאלון ייעודי להערכת זמני המתנה ומרחקי נסיעה סבירים עבור רפואת משפחה, רפואה יועצת, דימות, בריאות הנפש, רפואת שיניים ופדיאטריה. המשיבים דרגו פתרונות מדיניות מועדפים להקלת חסמי נגישות. ניתוחי תתי־קבוצות בוצעו באמצעות מבחנים לא־פרמטריים.

ממצאים עיקריים: שתי הקבוצות ייחסו חשיבות גבוהה לזמני המתנה קצרים ולקרבה גאוגרפית, בפרט לילדים וקשישים. 65% מהציבור תופס המתנה של יום-יומיים לרפואת משפחה כסבירה, ורק 27% הגדירו המתנה של שלושה חודשים לניתוח אלקטיבי כסבירה. הציבור הפגין סובלנות נמוכה יותר לעיכובים, בעיקר בבריאות הנפש ובדימות. פתרונות של היצע (תוספת כח אדם ותשתיות) תועדפו על פני צעדים בביקוש (כגון הכבדת הבירוקרטיה).

מסקנות: המחקר מציע לראשונה בישראל אמות מידה אמפיריות לנגישות לשירותי בריאות.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: הספים שזוהו יכולים לשמש בסיס להגדרת זכאויות, לתכנון שירותים ולהגברת שוויון, שקיפות ואמון הציבור במערכת הבריאות.

תאריך סיום המחקר: 12/2025