חוקרים: רחלי ניסנהולץ-גנות ¹, זיו פז²

רקע: רפואה-מרחוק מוגדרת כמתן שירותים רפואיים באמצעים טכנולוגיים שונים ללא נוכחות פיזית של המטופל, והיא מזוהה עם יתרונות כגון: שיפור נגישות, הפחתת זמני המתנה וצמצום נסיעות. מגפת הקורונה האיצה משמעותית את שילוב טכנולוגיות הרפואה מרחוק בישראל ובעולם.

מטרות: לבחון את היקף השימוש, המאפיינים, שביעות הרצון והעמדות כלפי ביקורי רפואה-מרחוק, טלפוניים ווידאו, בהשוואה לביקורים פרונטליים, בקרב מטופלים ורופאים ובמרפאות שונות.

שיטה: במחקר השתמשנו בשיטות מעורבות, שכללו: ניתוח נתונים מנהליים מקיף של למעלה מ-3 מיליון ביקורים במרפאות חוץ של תשעה בתי-חולים ב"כללית" בין השנים 2021–2024, סקרי רופאים ומטופלים וראיונות עומק.

ממצאים עיקריים: בעידן שאחרי הקורונה, רוב הביקורים (88%) נותרו פרונטליים, לעומת 13% טלפוניים ו-0.5% בווידאו. השימוש ברפואה-מרחוק שכיח יותר בקרב נשים, צעירים ובני 81+, ובקרב מטופלים הגרים מעל 5 ק"מ מהמרפאה, ומסייע בצמצום פערי נגישות. זמני ההמתנה לביקורים מרחוק קצרים משמעותית. השימוש הגבוה ביותר נרשם בגנטיקה (96%) ושיקום לב (43%). רופאים ומטופלים הדגישו יתרונות של חיסכון בזמן ונגישות משופרת, לצד אתגרים כמו היעדר בדיקה גופנית, פגיעה בתקשורת והצורך בפלטפורמות ידידותיות ובתמיכה דיגיטלית למטופלים עם אוריינות נמוכה.

מסקנות: הטמעת הרפואה-מרחוק במרפאות-החוץ של כללית תרמה לשיפור הנגישות, קיצור זמני ההמתנה ושביעות הרצון, אך הציבה גם אתגרים.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: מומלץ לקבוע הנחיות וסטנדרטים לאומיים, לפתח מודלים קליניים ואדמיניסטרטיביים מותאמים, להשקיע בהכשרה ותשתיות טכנולוגיות, ולצמצם פערים דיגיטליים באמצעות ליווי, תרגום ותמיכה באוכלוסיות מוחלשות.

תאריך סיום המחקר: 10/2025