חוקרים: שלומית צפריר^1,2, יואב כהן^3,4

רקע: הפרעות נפשיות בילדים ובני נוער שכיחות ומהוות אתגר בריאותי וחברתי. בעולם נמצא כי 12–20% מהילדים סובלים מהפרעות נפשיות, אך רק חלקם זוכים לטיפול. בישראל ניכרים פערים בעיקר בקרב אוכלוסיות מוחלשות, בפריפריה ובחברה הערבית. הרפורמה בבריאות הנפש (2015) נועדה לשפר נגישות, אולם קשיים מתמשכים של זמני המתנה ארוכים, מחסור בכוח אדם ותת־נגישות עדיין בולטים.

מטרות: לבחון את דפוסי השימוש בשירותי בריאות הנפש בילדים ובני נוער בישראל ולאתר חסמים לפנייה לשירותים, תוך שילוב נתונים רטרוספקטיביים ופרוספקטיביים.

שיטה: שלב א: ניתוח רטרוספקטיבי של כלל הפניות למרפאת קריית יובל בירושלים בשנים 2015–2019 (N=3446).שלב ב: מחקר פרוספקטיבי בשאלוני הורים (N=300) בשלוש מרפאות, לבחינת חסמים ועמדות.

ממצאים עיקריים: ממצאים עיקריים: בשלב א נמצא ייצוג יתר לבנים (70.1%) וליהודים (94.5%) לעומת חלקם באוכלוסיית ירושלים, וייצוג חסר לאוכלוסיות סוציו־אקונומיות נמוכות (22.4%). נצפתה עלייה בהיקף הפניות ובשירותים לאורך התקופה. בשלב ב עלו חסמים מערכתיים מרכזיים: זמני המתנה ארוכים, היעדר שירותים קרובים וחוסר מידע. סטיגמה נתפסה כחסם חלש.

מסקנות: השירותים נעשו נגישים יותר לאחר הרפורמה, אך נותרו פערים משמעותיים.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש להרחיב פריסה גיאוגרפית ותרבותית, לחזק את כוח האדם במרפאות, לפתח מאגרי מידע נגישים ולשלב איתור מוקדם במערכת החינוך, הרווחה והרפואה הראשונית. צעדים אלה חיוניים להבטחת שוויון בטיפול בבריאות הנפש של ילדים ונוער בישראל.

תאריך סיום המחקר: 08/2025