חוקרים: רותי ברגר¹, רועי ברנע¹, עדי ניב-יגודה²

רקע: הוגנות במימון שירותי בריאות נותר אתגר מרכזי, ובפרט קיימת מגבלת ידע לגבי השפעת רפורמות מימון על דפוסי שימוש בבתי חולים פרטיים. בשנת 2016 הושקה בישראל רפורמת "קיצור תורים", שנועדה להרחיב את היקף הניתוחים במימון ציבורי ולהפחית תלות בביטוחים משלימים ופרטיים.

מטרות: הערכת השפעת הרפורמה על תמהיל מקורות המימון לניתוחים ועל התמהיל החברתי־כלכלי של המטופלים.

שיטה: ניתוח נתונים של 1,082,685 פרוצדורות שבוצעו ברשת אסותא מרכזים רפואיים בשנים 2015–2019, תוך השוואת תקופת טרום־הרפורמה לתקופה שלאחריה, כאשר פרוצדורות אמבולטוריות שימשו כקבוצת ביקורת.

ממצאים עיקריים: לאחר הרפורמה נרשמה עלייה חדה בשיעור הניתוחים במימון ציבורי (מ־5% ל־51%), לצד ירידה במימון משלים ופרטי. התמהיל החברתי־כלכלי התרחב: נצפתה עלייה בשיעור המטופלים מהמעמד הבינוני, ירידה בקרב מטופלים מהמעמד הגבוה, יחד עם עלייה מתונה בקרב מטופלים מהמעמד הנמוך, בעוד שבקבוצת הביקורת נצפו שינויים מזעריים בלבד.

מסקנות: הרפורמה לוותה בהסטה משמעותית של מקורות המימון ובהרחבת הנגישות, בעיקר עבור מטופלים ממעמד הביניים, עם שיפור קל בקרב אוכלוסיות מוחלשות.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: הממצאים מצביעים על פוטנציאל משמעותי למנופים רגולטוריים וכלכליים ברתימת המגזר הפרטי לקידום שוויון במערכת בריאות אוניברסלית, יש להמשיך להרחיב נגישות במימון ציבורי, לעקוב אחר השפעות חלוקתיות ולוודא שהשיפור בקרב אוכלוסיות מוחלשות ימשיך להתעצם לאורך זמן.

תאריך סיום המחקר: 12/2025