חוקרים: רחלי דנקנר^1,2,3, דן גרינברג⁴

רקע: שבץ מוחי הוא גורם מרכזי לתמותה, תחלואה ונכות בישראל, המטיל נטל כלכלי עצום על מערכת הבריאות והחברה. הערכה מקיפה של הנטל הכלכלי חיונית לקבלת החלטות מושכלת בהקצאת משאבים.

מטרות: להעריך את ההישרדות של נפגעי שבץ מוחי בישראל עד 10 שנים מהאירוע, את העלויות הישירות למערכת הבריאות בטווח הקצר והארוך, ואת העלויות העקיפות הקשורות לשינויים בקצבאות מהביטוח הלאומי.

שיטה: עוקבה היסטורית של 101,099 נפגעי שבץ מוחי מבוטחי כללית ומכבי בשנים 2008-2017. הנתונים אוחדו עם נתוני הביטוח הלאומי לקבלת מידע על קצבאות של נפגע השבץ, בן/בת הזוג, וילדים. העלויות חושבו לפי תעריפון משרד הבריאות לשנת 2024.

ממצאים עיקריים: שיעור ההישרדות כעבור שנה: 76.9% בכלל העוקבה, 62.2% בדימום מוחי, 77.4% בשבץ איסכמי ו-89.6% ב-TIA. זמן הישרדות חציוני: 5.0 שנים (TIA), 2.7 שנים (איסכמי), ו-1.7 שנים לשבץ המורגי. העלות הכוללת הממוצעת לאשפוז אקוטי ושיקום: 63,632 ₪ לשבץ איסכמי, 71,406 ₪ לדימום מוחי ו-11,810 ל- TIA. העלות השנתית המוערכת לטיפול בכ-19,000 מקרי שבץ חדשים: כ-831 מיליון ₪ לאשפוז ושיקום, וכ-1.32 מיליארד ₪ כולל מעקב בשנה הראשונה. העלות הישירה הכוללת למערכת הבריאות על פני שלוש שנים של טיפול ב-19,000 חולי שבץ מוחי מוערכת בכ- 1.84 מיליארד ₪. הגידול השנתי הממוצע שנצפה בקצבאות הביטוח הלאומי למשק בית שאחד מראשיו הוא נפגע שבץ מוחי-6,000 ₪. נתון זה מגיע ל-114 מלש"ח בשנה הראשונה להארעות השבץ (עבור 19,000 ארועים חדשים).

מסקנות: שבץ מוחי מהווה נטל כלכלי משמעותי. נשים בסיכון עודף לתמותה מיידית, ומצב סוציואקונומי נמוך קשור בהישרדות ירודה ובקושי במיצוי זכויות.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש לחזק מניעה ראשונית ושניונית, לשפר זמינות וזמני הגעה לטיפול מיטבי, להגדיל נגישות לשירותי שיקום, ולשפר מיצוי זכויות בקרב אוכלוסיות פגיעות.

תאריך סיום המחקר: 12/2025