חוקרים: רוברט קלמפנר¹, אירנה נבוטובסקי¹

רקע: שיקום לב מרחוק (RCR) מוכר כאפקטיבי בדומה לשיקום פרונטלי, אך למרות הכללתו בסל הבריאות מאז 2018, שיעור ההצטרפות בישראל נותר נמוך. שלב המעבר מאשפוז לשיקום מאופיין בפערים תפעוליים ואישיים, שפוגעים בהתחלה והתמדה בתהליך השיקום.

מטרות: לתאר את מסע המטופל מאשפוז ועד סיום שיקום, לזהות חסמים בתהליך ההפניה, לבחון עמדות ושביעות רצון מהשירות ולנתח את הקשר בין שליטת המטופל בבריאותו (PAM) להיענות ושביעות רצון.

שיטה: מחקר חתך בקרב 665 חולי לב בשלבים שונים (מאושפזים, טרום שיקום, פעילי RCR ובוגרים), תוך שימוש בשאלונים אנונימיים ונתונים אובייקטיביים מפלטפורמת DATOS.

ממצאים עיקריים: 88% דיווחו על הפניה לשיקום, אך 23% פעלו ביוזמה עצמית. החסמים העיקריים היו זמינות רופאים, עיכובים בירוקרטיים וזמני המתנה. 69.7% מבוגרי השיקום התמידו ≥3 חודשים, והראו עמידה ביעדי פעילות בדומה לקבוצה הפעילה. נשירה מוקדמת נקשרה להיענות נמוכה. ציון PAM גבוה ניבא היענות, שביעות רצון ורצון בקבלת ליווי דיגיטלי.

המלצות/ השלכות לקובעי המדיניות: יש להטמיע תהליך הפניה מובנה באשפוז, להציע נווט בריאות בשחרור ולשלב שימוש ב-PAM להתאמת שירותים ותמיכה אישית.

תאריך סיום המחקר: 06/2025